Tuesday, January 4, 2011
Anonymous
Yerachmiel Forer
1. He told me that when he was a bochur he was a big "letz" the friedike Rebbe once called him over and told him before he says anything he should think it over twice. His eyebrows went up as he said "since that day he never said anything without thinking twice".
2. once I was sitting in the Zal with my head down, he asked what's wrong? I said "ich hub a kup vaitug" with his quick wit he immediately responded "efsher it vail do hust aza groise masa oif dine kup" (I needed a haircut badly).
3. I was learning with Avremi Berns in early cheshvan and Reb Volf came into the Zal with his fur winter hat. Avremi called Reb Volf over to our table and told him he saw a sign that it will be a long cold winter, Reb Volf very excitedly told him to go on, what was the sign? He pointed to Reb Volf's hat and said that Reb Volf is already wearing his winter hat! Reb Volf laughed heartily and then told us to continue learning.
4. I witnessed him in the mikva admonishing some bocherim who were going to the mikva without taking a shower. He chased them in to the shower and told them they need to wash with soap and shampoo and that being chasidish also means being clean.
5. During evening seder I decided to review a letter from the Frierdike Rebbe that I had learned previously. The letter was the story of the alte rebbe's son Moshe, I had learnt it but couldn't find it (I probably wasn't even sure which Rebbe wrote it) So I was looking through some sefarim (igros) to see if I can find it. Reb Volf came over and asked what I was looking for. I told him a letter, he asked which letter? I told him it's the story of the Alte Rebbe's son Moshe and I think the frierdike Rebbe wrote it. His eyes lit up as he said not only do I know of this letter, the letter "iz geshriben tzu mir!" he had met a descendant of Moshe and told the frierdike Rebbe who wrote him a letter to give to this individual.
Please publish a book about him!
Yerachmiel Forer
Rabbi Schneur Zalman Rabin
Rabbi Sholom Ber Stock
Monday, January 3, 2011
Rabbi Eliezer Eidelman, Manchester England
Rabbi Shalom D. (Berry) Farkash
ב"ה
- הרב גרינגלאס, אפשר שאלה לרב?
- לא, אני לא רב, תקרא לי רק וואלף...
אלא שאין שלטון ביום המות, וכעת ניתן לקרואו בפה מלא, הרב הגאון החסיד התמים והמקובל עובד השם באמת ובתמים המשפיע מוהר"ר מנחם זאב הלוי גרינגלאס זכר צדיק וחסיד לברכה. ללא שיזדעק ויתנגד לזה בכל כולו און מיט א אמת.
ענוה ושפלות,
המחשבה הראשונה שעולה בזכרון על האי גברא רברבא איש האשכולות, היא, ענוה וצניעות מופלגת, ביטול גמור של כל מציאותו, ככל המדרגות המבוארים בספרי חסידות. אוי לו למי שרק יהין להזכיר שמץ מינהו מידעותיו ויכולותיו בתורת הקבלה, בכל כוחו יפריך ויערער את הקביעה שאכן מקובל הינהו, גם העובדה שהרבי כינהו "מיין מקובל" יכחיש מכל וכל, כלא היה ולא נברא! כוחו בקריאת מחשבות הזולת ודיוקו הנפלא בתפיסת התלמיד שלא קרא ק"ש בזמנה או שעדיין לא ברך ברכות התורה, יפטור בצחוק מתגלגל, כאומר: סתם, ניחשתי..
בעל יסורים,
אוי, מי יעמוד בסוד קדושים, זיכוכים רבים ועצומים עדו על האי גברא רבה, אין בידי ידיעות מימי נעוריו בפולין באטוואצק בשנחאי, אבל הידועים הם מימי שבתו על כס המשפיע בישיבת תו"ת מונטרעאל, כל ימיו רוה אסונות וזעזועים שרק במקצתם היו הופכים כל אדם שבשורה לתל חרבות והרה"ח עמד בפניהם כצור איתן ולא איבד מאומה מחיוניותו וחיותו, חסידותו ופרישותו עצמו עד אין חקר ועלו למעלה ראש. זוגתו ע"ה היתה אשה יודעת חולי ומכאוב וכל ימיו נשא בסבלנות אין קץ את יסוריה הנוראים, (נתאלמן ממנה בחודש טבת שנת תשמ"ב כמדומני. על נוסח המצבה שלה כתב הרמ"ז שהמנוחה היתה "אשת מנחם זאב הלוי שי' גרינגלאס", וכשהכניס את הנוסח להסכמת הרבי הוסיף בגוכתי"ק ליד שמו "הרה"ח הרה"ת משפיע בישיבת תומכי תמימים הר"ר..." – ראיתי את הכתי"ק במו עיני). כמה וכמה מילדיו נפטרו בטרם עת ה' ירחם, ואילו החיים עימנו, בנו יחיאל ויוסף שיחיו גרו עימו בביתו עד יומו האחרון ולא זכו להקים בית בישראל. רק בת אחת זכתה להקים בית נאמן בישראל (נישאה להרה"ח ר' דוד כהן) ונתברך ממנה בצאצאים בריאים ושלימים ב"ה, ומהם שאב את שארית נחת רוחו בעולם.
צהלתו על פניו,
כל העבר עליו לא מנע ממנו את שמחתו האמיתית השופעת ומשפעת לכל הסובבים אותו, שימחתו ובדיחת דעתו בכל עת היה לשם דבר, כקטן כגדול נהנו מאמרותיו השפירין והלבישו כל פנים בחדוה ושמחה, בישיבה סיפרו שבהיותו בחור בישיבת אדמו"ר מוהריי"צ באטוואצק היה בדיחא דעתי' טפי עד שקיבל מכתב מהרבי בגנות הליצנות וסדר עבודה איך לעלותו לקדושה, (המכתב נדפס בסדרת איגרות קודש לאדמוהריי"צ ללא שם הנמען). כל שיעור היה מטובל באמרות קולעות ומבדחות הפותחים כל לב בהתעוררות דקדושה ומטהרים אותו מכל נדנוד עצב שבעולם, כי עוד וחדוה במקומו כתיב.
עבודת ה',
צפרא נהר, מופיע רבינו באולם הישיבה הקדושה לסדר חסידות, מהלך הוא בלאט בין התלמידים הלומדים ומביט באהבה אין קץ בפניהם הטהורים ומרמז בעדינות לכל מי שעדיין לא קרא ק"ש קטנה של שחרית או גמר לברך את ברכות התורה שיעשה כן ובהקדם, זוג משקפים עתיקים בידיו ועימם מפנה כל לכלוך שעל שולחנות הלומדים, ברגלו מזיז את הפסולת שעל הרצפה, בגופו הוא מכבד את ביהמ"ד ומראה בעצמו דוגמא חיה לתלמידים של נקיות זריזות המביאים לידי קדושה. בתום סדר חסידות ירד לביהכ"נ של אנ"ש ויענה בדיוק ובכוונה על כל אמן ויהש"ר, ברכו וקדושה של כל המנינים עד גמירא. ביום הקריאה יקשיב כל הקריאות ויענה אמן על כל המי שבירך ויעבור בין הקהל להשתיק המדברים ולדרבן את העולם לענות על כל הנצרך כראוי, והכל בחן ובחסד ובאופן המתקבל, הכל יקבלו את מוסרו באהבה אין קץ. בסיום הקדיש בתרא של המנין האחרון (בחצות היום לערך) ישוב לביתו, לעליית קיר קטנה, לתפילתו ולתלמודו שנמשך זמן רב עד עת ערב שישוב לביהמ"ד לסדר חסידות להשפיע ולכוון את צעירי הצאן בדרך העולה בית א-ל.
מה ידידות,
דרכו בהשפעה ויחסו האבהי לכל תלמיד באשר הוא התבלט בעיקר במחוות של ידידות אמיצה שרחש לכל אחד, כאילו היינו חביריו בני גילו מן הישיבה, כאשר היה מספר מאורע או סיפור מהדורות שעברו לא הרגשת כמו שאיזה חסיד זקן מספר משהו שקרה בעבר הרחוק בעולם שאיננו, אלא כמו חבר שמספר מאורע חי שאך קרא כאן אתמול, או כמו שאיזה בחור מתחלק עימך בחוויות היום יום, שיחו ושיגו עם כל אחד מהתלמידיו היה בכבוד וביחס חבירי, מתעניין היה באמת ממעשיו ועניניו, מברר מה חדש בעולמו, מתעניין בכנות ובמאור פנים בכל המצטרך, כותב השורות הגיע למונטריאול בגיל צעיר מאוד ולא היה מוכן כראוי לחורף הקשה שבאיזור ההוא, בהגיע השלג הראשון יצאתי במעיל חורף רגיל ישראלי, רבינו נזעק בפני, כאן זה לא ירושלים תלך ישר לחנות ותיקח מעיל וכובע מתאימים וכן מגפיים ראויים למזג אויר כזה, הלכתי לכתובת שנתן לי וקיבלתי הכל בחינם על חשבון הרב גרינגלאס.. (הרב ניהל קופה מיוחדת לבחורים ולצרכיהם, והשפיע עליהם כל המצטרך בגשמיות ללא חקירות ודרישות סוציאליות). שנים רבות לאחר עזבי את הישיבה קיבלתי ממנו דרישת שלום חמות מכל מי שניקרא בדרכו מהתם להכא, וכשנפגשתי עימו פעם לאחרי שכבר עברו עשר שנים מתקופת לימודיי שם, קיבל את פני כחבר ותיק ובלתי נשכח והעלה עימי זכרונות כאילו למדנו יחד באטואצק...
התקשרות לרבי,
יש אשר יכנוהו "המקושר הראשון של הרבי" כי כבר בשנת תש"ב בהגיעו עם קבוצת התלמידים שנמלטו מאירופה העשינה בניסי ניסים, הורה לו אדמו"ר הריי"צ שכל עניניו הכללים והפרטים יעברו דרך חתנו הרמ"ש הוא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. ואכן מקצת ממסכת התקשרותו יעידו ריבוי המכתבים שזכו למלאות את חלקיו הראשונים של סדרת אגרות קודש של הרבי. אגרות מלאי תוכן ודיונים בכל מקצעות התורה, (לדוגמא: המכתב המפורסם בענין טהרת האויר ע"י אותיות התורה נמענת אליו) וכן בעסקנות הכלל, זכה לאימון מוחלט מרבותינו נשיאנו, וכבר תיכף להגיע לקנדה זכה להימנות באופן ישיר על-ידי האדמוהריי"צ ליו"ר כל המוסדות המל"ח ומחנ"י וקה"ת ותו"ת על כל חבל מדינות קנדה (אותם המינויים שהטיל אדמוהריי"צ על שני חתניו נתן על שכמו הוא, בעיני ראיתי את המכתב בגוף חתימת כי"ק של אדמוהריי"צ) ובזה שימש בנאמנות כל ימי חייו, ראיתי את ספרי חשבונותיו שהיו מלאים במספרים אסטרונומיים של עובר-ושב, כל תקציבי המוסודות עברו דרכו. כל שליח נידח וכל פעולה קטנה היתה צריכה להסכמתו, זכורני איך שלוחים מפורסמים של האיזור מגיעים להיכל הישיבה לדון עימו בכל העומד על הפרק בתחום עבודתם, ונהנים ממנו עיצה ותושיה.
ביום המר והנמהר כ"ז אד"ר תשנ"ב נתעטף מורנו בשתיקה רועמת, מסתגר הוא בביתו ימים ארוכים ולא ראוהו איש זמן רב, לי זה הזכיר את סיפורו של חוני המעגל שעג עוגה ורצה לעורר רחמי שמים על הדור, הרבה בתפילה ובעבודת השי"ת במאמצים עילאים אין קץ, תלמידיו ניסו בכל דרך להשפיע ולהחזירו אליהם אך ללא הועיל, רק לאחר ההסתלקות בשנת תשנ"ד חזר במלוא אונו ומירצו ושב לאמירת השיעורים בדא"ח והתוועדויות ביתר שאת ועוד יותר מאשר קודם, כלא היה מאומה, מעניין שגם לאחר זמן כשנפל למשכב לדאבון לב כל תלמידיו, הנה פתאום חזר לבריאותו בכוחות מחודשים ושם לתלמודו ולעבודות ביתר שאת, ויהי לפלא.
קשריו עם גדולי המקובלים,
אין איתנו יודע מה ואיך ומתי למד רבינו הרמ"ז את תורת הקבלה ואיך נודע לעולם מזה, כי כפי שכבר כתבתי לעיל לא ראינו מזה כלום ומאומה גם הקרובים ביותר אליו, (רק ידענו שבצעירותו קיבל מהרה"ח ר' זלמן שניאורסאהן מוועליז-לאדז' שהיה ידוע למקובל נפלא) אבל מהנגלות לנו הם מסכת קשריו המסועפים עם המקובלים לבית מרגליות (הרה"צ ר' אשר זעליג ובנו ר' אלעזר) וקשריו המיוחדים עם המקובלים למשפחת ווינשטוק ועם כמה מגדולי המקובלים הספרדים (דרך הרבנים הנזכרים). באחד מהמכתבים שכתב להרב מרגליות האריך בביאור ע"פ קבלה מענינו ומהותו וחידושיו בקבלה של כל אחד מאדמו"רי חב"ד והמשכתם מהבעש"ט, (מוהרמ"ז שלחו לרבי קודם שליחתו לנמען להסכמה ולהגהה על התוכן, הרבי אכן הגיהו והעיר לו בכמה ענינים, ועל הקטע שבו כותב את גדלות הרבי בעצמו ע"פ הקבלה, הקיף בעיגול מסביב והעיר בצידו (הלשון מזכרוני בערך) "כל זה אינו אמת כלל ואסור מהתורה לומד דבר שאינו אמת"),
אמת מה נהדר היה הכבוד הגדול שרחשו אליו כל בני התורה והיראה של עי"ת מונטריאל וגלילותיה, קשר מיוחד ועז היה לו עם הגה"צ אב"ד טאהש שליט"א, (גם היו מאוד דומים בקומה ובמראה עד להפליא) רבות הסתודדו ביניהם בדברים שלא ידע איניש מאומה וכלום, סוד ה' ליריאיו. פעם התבטא בפני שחבחשאת הלקוטי שיחות העמודים מופיעים במספרים ולא בא"ב, כי אין דעת האדמו"ר מטאהש נוחה מזה.. באמרו לי שכל ספר שיוצא מחסידות (בעימוד אלפא ביתי...) הוא נוטל עימו למעונו של האדמו"ר ולומד עימו כמה שעות.
סודות מהחדר...
לסיום, איני יכול להתאפק מלספר ולהעיד על הזכות המיוחדת לה זכיתי בהיותי בן בית אצלו איזה שנה בשנות בחרותי ועמדתי מעט על גודל קדושתו ורוממות הנהגותיו, הדברים היו שמורים וחקוקים על לוח ליבי ימים רבים ואולי יסלח לי רבינו זצ"ל על הוצאתם לרה"ר והנחלתם לכלל, כדי שיקחו מוסר וילמדו לקח מהנהגת חסיד בעל הוד קדומים.
תמיד כל הימים סבל מחושי גב ועצמות (סיפר לי פעם שכמה מעצמותיו נקעו במזיד מפני הצורך להפטר מלשרת בצבא פולין) לצורך כך היה זקוק לשכב ולהתעמל על הריצפה הקשה, וכך מצאתיו כל לילה שוכב פרקדן על הרצפה עם גמרא גדולה בידיו ולא פסיק פומי' מגירסא.
מיטה קטנה וצרה היתה מוצעת בסלון ביתו אבל גם בחדר משכבו היתה מיטה רחבה יותר אבל לא ראיתיו נוטה לשכב בה, את חטאי אני מזכיר, מאוד חשקה נפשי להיכנס לראות מה יש בחדר זה שהיה מלא בארונות, ציפיתי להזדמנות שיבקש ממני לסדר את הבית, עד שהצלחתי להוציא ממנו בקשה זו, ואז ההפתעה ממה שהתגלה מול עיני היה למעלה מכל השערה וצפיה, כל הארונות מלאו בכתבי קודש אגרות יחידויות שיחות נדירות מהרבי והאדמוהריי"צ, תמונות וחפצים אשר ערכם לא יסולה מפז, (שקית מיוחדת עם כתבים וחפצים הוצנעו בצורה מיוחדת, אחד מכל אדמו"ר, החפץ היקר מכולם היה חלק מרצועות התפילין ש"ר מהבעש"ט הק' בציון כל סדר יחס החפץ לבעש"ט. אבן ואזוב ממצבת קבורת האדמוה"ז חתיכות גארטל וחלק מקיטל ומטפחות משאר הרביים וכתי"ק משיחת אדמוהריי"צ פורים ת"ש ומכתב חתום בכתי"ק של הרבי). שנים לאחרי כן נצטערתי לשמוע שידיים זרות שלטו באוצרו הבלתי יסולה מפז, בטח נצטער מאוד מזה אבל בטח כבר סלח במחילה גמורה לכל הני גנבי ישראל.
מעולם לא ראיתיו אוכל מאומה וגם המקרר הקטן היה די רק מאוכל, אבל ידעתי שביתו היחידה תחי' דואגת לצרכיו הגשמיים. אבל ממראהו ניכר היה שלא נהנה הרבה מעוה"ז.. צנום וכחוש היה גופו עד שתמהתי איך מחזיקה בו הנשמה. גם שינתו מועטת היא ביותר. אבל כל יום היה לו זמן קבוע בו היה מתעדכן מהמתרחש בעולמו של הקב"ה, חבר היה לו בשם ר' מרדכי לאזאר ע"ה, (יהודי מיוחד ונסתר כשלעצמו) שהיה משיח בפניו את מאורעות תבל ומלואו ורמ"ז היה מקשיב לו בנחת ובשלוה ומביע דעתו על המתרחש.
פיתקאות קטנים בכתב-ידו צפוף וברמזים של חזיונות לילה ושאלות חלום מצאתי בין ספריו הרבים, רבים מהם קשורים היו, איך לא, למנהגים והנהגות של אדמו"רי וחסידי חב"ד המפורסמים, תחום התענינותו העיקרית של מורינו הרמז"ג, דבר שהקנה לו יד ושם בין כל חסידי חב"ד בעריכתו את ספר המנהגים חב"ד בהוראת הרבי. באחת מהפתקאות (ליל ש"ק פ' כי-תצא תשי"ד) מתאר בפירוט יחידות אצל אדמוהריי"צ נ"ע שמבקש ממנו לתקן דבר בסידור תהילת ה'.
מורינו הרמז"ג ערך צוואת שכ"מ כמה פעמים במשך חייו, ובעיני ראיתיו, כבר בשנת תשט"ז חלה ונפל למשכב וכתב בפרוטרוט כל אשר ינהגו עימו בלויה ובקבורה ומה יעשו בני משפחתו והקהילה, בשנים שלאחריו חזר לעדכן את הצואה עד שבשנת תשמ"ח בחודש הגאולה (כך רשם, וצ"ל הכונה אם הוא ניסן כסלו או תמוז) רשם בצידו שהכל בטל ומבוטל כיון שעומדים קרוב לזמן גאולתנו בקרוב. ויה"ר שיעורר וימשיך רחמים מלמעלה ויזעזע את כס הכבוד להחיש במהרה את גאולתינו בחסד וברחמים, אכי"ר.
by anonymous:
As we all know the way the Rebe was very carefull on the wording in the sidur here is a small diyuk Reb Volf always said:
מסי׳ הרב)) ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד ואסור לדבר ולהוציא ד"ת מפיו עד שיברך ומי שישן כלילה מכרך
בקומו מתצות הלילה ואילך ואם ניעור כל הלילה מברך לכשיאור היום כמו כל ברכת השחר
Reb Volf would show this quote from the sidur (its befor birkas hatora) and stress that there is a "VOV" between the words:
ואסור לדבר ולהוציא ד"ת - דברי תורה
to stress that not only divrei tora but also a pearson shouldn't speak at all before saying birchas hatora
נחום הכהן ערנטרוי שליח בעיר זפרוז'ה אוקראינה
בס"ד
לכבוד
בהמשך לבקשתכם הנני מצ"ב מספר דברים
שלום רב,
יש באפשרותכם לשכתב את או לסגנן אבל לא לשנות את התוכן בבקשה .
בהמשך לפטירתו של הרב הגאון המקובל המשפיע ר' ואלף ע"ה גרינגלז בטוחני שעוד הרבה יסופר עליו אבל בכל אופן ברצוני לספר קצת ממה שזיכתי לראות ולהכיר מקרוב עד כמה שניתן להגיד עליו מקרוב היות והיה נחבא אל הכלים, דמות חסידית מהדור הקודם חבל על דאבדין גדולה היא האבידה ..
.בשנת תשמ"ו כשלמדתי בישיבת תומכי תמימים מונטריאל ביום מן הימים ניגש אלי ר' ואלף ע"ה וביקש ממני אם אני לא מתנגד ללון אצלו בבית,
כמובן שלבקשת משפיע זה לא יכולתי לסרב ומיד הסכמתי ומאז עד סיום לימודי התגוררתי אצלו בבית,
בתור אחד שהמעבר שלו מירושלים למאנטריאל בגיל צעיר היה לא כל כך קל להתרגל למקום חדש בגיל צעיר, אני יכול לספר שאצל ר' ואלף ע"ה בהיותי בביתו הרגשתי כמו שאני נמצא בירושלים... באה"ק,
הפשטות המיוחדת שאפיינה את הבית הספרי הקודש הישנים הרהיטים נתנה לי את הרגשה והתחושה כאילו אני נמצא בירושלים באה"ק, אינני יכול לשכוח לספר על תפילת שבת כיצד הוא היה נוהג לבא לבית הכנסת ולעשות עצמו כאילו מתפלל עם המנין לאחר מכן חוזר לביתו ומתחיל להתפלל מהתחלה. במשך כו"כ שעות בעבודה ומתוך השתפכות הנפש המיוחדת לו כפי שהיו מתפללים חסידים בדורות הקודמים, כיצד היה מנגן בברכת יוצר אור את ניגון הידוע של המרי"ל, ועוד ניגונים מיוחדים, וכן את תפילת קריאת שמע שעל המיטה כשר' ואלף ע"ה קרא אותה במשך שעות רבות הבנתי מה פירוש המילים בסידור "סדר קריאת שמע על המיטה"...
אצלו זה היה סדר ועבודה שלימה כפשוטו...
ר' ואלף ע"ה ניהל את קופת בחורים ודאג לכל בחור ממש כמו אבא. לרכישת בגדי חורף לשלם על כל ביקור רופא, לתת לו דמי כיס בכדי שהבחור לא יתבייש היה מגיע מבלי להסביר נותן לכל בחור נזקק ביד סכום כסף בכל חודש ואומר מבלי לשואל אותו אם יש לך צורך בעוד כסף אל תהסס לבקש ממני,.. ויתרה מכך בתור בן בית אצלו הוא ביקש ממני לברר על עוד בחורים תושבי חוץ הזקוקים לעזרה שאני יברר ואמסור לו את שמותם בכדי שלא ישאר ח"ו שום בחור הזקוק לעזרה בישיבה,
באחד מלילי השבת ר' ואלף לא חש בטוב ובקיש ממני שאצטרף ללוות אותו לרופא ד"ר לוין זה היה בשעת חצות לערך כשעגנו לבית הוא ביקש ממני לראות דרך החלון האם הרופא אולי עדין לא ישן לאחר שענית בשלילה הוא אומר לו נו לא כדאי להעיר אותו ולהפריע לו משנתו, אני כבר יצאתי ידי חובה ללכת לרופא...
את שיעור היא שלו בכל ליל שישי בישיבה היה מיוחד במינו ראיתי אצלו רצינות מיוחדת כיצד חסיד אמיתי לומד תניא ומסביר לנו עם ביאורים מיוחדים כפי ששמע מגדולי החסידים בהיות בפולין.
מאוד מיוחד היה כשר' ואלף ע"ה היה מסכים להתוועד עם הבחורים לקראת יומא דפגרא לאחר שתלמידי הישיבה, הפצירו בו להתוועד הוא הסכים להתוועד אבל היה לו מספר תנאים, שעל גבי השולחן יהא מפה לבנה וכן כוסות ללחים קטנות, וכן שולחן אחד ארוך לא לחבר כמה שולחנות לרוחב, וכן היה מתוועד במתיקות מיוחדת מספר סיפורי חסידים מענות שקיבל מהרבי בנוגע לבחורים, דבר אחד היה מאוד מיוחד הוא היה נוהג ללמד בכל התוועדות כו"כ ניגונים חסידים וכן ניגונים שהיו שרים אצל הרבי הקודם באטווצק. לאחר שניגן בעצמו היה מבקש מהבחורים לשיר עוד הפעם אם טעו בניגון היה מיד מתקן ומגביה את קולו ואומר ניגון חסידי חיביים לשיר מדויק וממשיך ללמד עוד הפעם עד שכולם קלטו את הניגון,
זוכרני באחד הפעמים סיפר לי שזכה לשמש את ר' יצחק מתמיד במשך כל חודש תשרי, בסוכות הוא לא היה יושן אלא יושב בסוכה וכשהיה עיף נמנם על השולחן לכמה רגעים,
וכן סיפר פעם בהתוועדות שר' איצה מתמיד אמר פעם בהתוועדות שאם שלמה המלך היה חסיד היה נותן משל לאהבה בשיר השירים את הדוגמא של אהבה בין רבי וחסיד, לאחר שאמר את זה הוא היה צריך להתחבא למשך כמה שבועות מהמתנגדים שם...
נ.ב. יש לי קלטת התוועדות שלו משנת תשמ"
נחום הכהן ערנטרוי שליח בעיר זפרוז'ה אוקראינה
Levi Y. Laine
B”H
27th of Teves 5771
1) Reb Volf Greenglass told me the following story in 5766. It was Lag ba’omer 5711 and the farbrengen was set up as a square with all the chassidim sitting on the benches around the tables and the bochurim would stand behind them (like you can see in all the pictures of the farbrengens from those days). He said that he was standing across the Rebbe. In the middle of the farbrengen the Rebbe motioned his hand towards him and said “du host doch a chush in negine zing a nigun” Reb volf told me that he didn’t really have a feeling for nigunim so he wasn’t so involved in nigunim, and therefore the only nigun he could remember was the nigun his mashpia in Otvotzk Reb Berl Kurnitzer (Garfinkel) would always sing, so he started that nigun (nigun 144 in sefer hanigunim heichal negina 31-08) but no one knew it, so he sang it by himself. He said that from then on he had a chush in neginah (he felt a feeling for nigunim).
After the farbrengen he spent some time teaching a group of chassidim this nigun.
(On the recording Purim 5718 you can hear the Rebbe singing the second part of this nigun fast and with a chayos)
2) one day they put up a bronze plaque in zal honoring a donor from anash, with a goyishe date on it. Reb Volf was a bit upset when I asked him about it he told me 2 stories of the Rebbe regarding goyeshe dates.
א) When the Rebbe went to the ohel the first time after Yud Shvat 5710 the Rebbe looked around at the matzevos around the ohel from anash and when the Rebbe saw that some of them had goyishe dates on them, the Rebbe was very upset and the Rebbe made a strong remark.
ב) The Rebbe once received a letter from a man who needed help financially, and since Reb Volf had a connection with this man, the Rebbe sent a check to Reb Volf to cash and give to this man. The Rebbe filled out the check personally and did not write the date on the check!
3) Reb Volf once told a story about his zeide in Varsha (Warsaw Poland) who was a rich man and a big yiras shomayim not only would he give money to the poor, he would also go collecting money for the poor.
One time when he went collecting he took along his friend a big chossid and talmid chachom, as they were walking down one of the busy market streets, his friend sat down on the sidewalk to rest for a few moments Reb Volf explained that in those days the side walk was a few feet above the street, to prevent accidents of horses and carriages hitting people. This chossid was dressed in Chassidic clothing and looking like a chossid Reb Volf’s zeide thought that it would cause the goyim to make a spectacle in the market place so he asked his friend not to rest over there on the sidewalk ווייל אלע מענטשן קוקן (because all the people/goyim are watching), so his friend answered זיי זיינען מענטשן? זיי זיינען בהמות. (those aren’t people those are animals!)
Hatomim L.Y.L.
Yitzchak Goldenberg
I was once fortunate to travel with him to New York. On the way, he mentioned in passing that he needs reading glasses to see from close, except when he's in 770. There, even without glasses he can see just fine.
When I was a Bochur in Zal, he would go over to my Chavrussa and tell him "Farvos lozts em nisht lernen"? (Which in itself was surprising to me because I did my fair share of talking.) Once, while he walked by he saw us talking and went over to my Chavrussa and gave him a friendly punch on his left side. I said, "Reb Volf, the other side is jealous." "Nor af dem cholol hasmoli," he said with a smile.
We were in a class setting and Reb Volf was teaching Likutei Torah. There was a Talmid in the class by the first name Motti who was day dreaming. Reb Volf paused and looked at him sharply. He said: "Motti, du bizt doh un du bizt nisht doh." Another Talmid in the class perked up and said: "Dos heist Moti Velo Moti." Reb Volf smiled broadly and said about him: "Amol zogt er a gut vort."
Reb Volf would often come over to me toward the end of Shabbos and ask me if I had done Ma'aver Sedra. Naturally, every time he asked me was when I hadn't done it. So I started doing it every week to avoid having to scramble at the end of Shabbos. This became a habit and I have since rarely missed.







