משה כהן

בס"ד

הנני בזה לרשום כמה דברים אודות זקני, דברים ששמעתי ממנו ורובם שמעתי ממנו כמה וכמה פעמים במשך השנים, ויהיו הדברים לזכרון, ולעילוי נשמתו.

זקני ר' וואלף נולד בהעיר לאדז שבפולין, היה מצאצאי בעל הלבושים רבינו מרדכי יפה, החתם סופר, ובעל החמדת שלמה וגם היה לא קירבה ממשפחתי להחידושי הרי"מ

אביו וסבו היו חסידי אלכסדר בבחרותו התקרב לחסידות חב"ד (מספרים שהרה"ח ר' משה אלי' גערליצקי היה לו יד בזה, ושזקני ראה אותו מתפלל "און דאס האט אים דערנומען")

בלאדש חי אז הרה"ח וכו' וכו' ר' זלמן שניאורסאהן ע"ה זקני היה מקורב אצלו "ער האט א סאך געדרייט ביי אים אין שטוב" און א סאך גענומען פון אים,

זקני סיפר שר' זלמן אמר לו פעם "אפי' אם אתה לא מיבן הכל זאלסט האבן קרומע קעשנעס – הכוונה שתזכור מה שאתה שומע ואם הזמן כשיהי' לך דעת להבין תזכור מה ששמעת

זקני דיבר תמיד על ר' זלמן בדרך ארץ מופלא, והנני רושם כמה דברים ששמעתי ממנו אודותיו, ר' זלמן היה בן אחר בן לאדמו"ר האמצעי, כשהיה ילד היה גר בהעיירה לויבאוויטש, והיה משחק עם הרבי ריי"צ כדרך הילדים אחר כך כשנדפס הליקוטי דיבורים ורואים שם איך הרבי ריי"צ כותב, ורואים התאריכים שהוא עדיין ילד וכותב כמו מבוגר וכו', התפלא ר' זלמן מאוד, ואמר אני זוכר הרבי אז היינו משחקים ביחד ולא ידעתי שהוא עומד במדריגה אחרת ממני,

הרבי רש"ב אמר, עם ג' חסידים אילו, לא אתבייש לא בזה, ולא בבא, הג' היו, ר' זלמן, ר' לויק אביו של רבי נשיא דורנו, והג' היה א' ממשפחת חן,

גם אמר, על שלשה אילו, כשהם שואלים משהו, צריכים לדעת מה להשיב,

בזמן הרבי רש"ב כשהדפיסו מאמרי המיטעלער רבי, היה חסר מילים בסוף השורות, (כידוע שהיה כותב מאוד מהר והיה ממשיך השורה על שולחן הכתיבה), והיה בלתי אפשרי להדפיס מאמרים מסוימיים, והרבי רש"ב אמר שישלחו הכתבים לר' זלמן, הוא בקי בסגנון החסידות של אדמו"ר האמצעי, והוא יכול להשלים מה שחסר !,

הרבי רצה, שסבי ירשום מה ששמע, וראה אצלו, ולכן כתב לפני הרבה שנים שני כתבות ארוכים, ונדפסו בעיתון כפר חב"ד,

עוד שממעתי מסבי שהרבי שאל הרבי הריי"צ, מה המקור למאמר חז"ל מסוים בספר התניא, שאינו מוצא המקור (או יכול להיות שזה היה פסוק מסוים אינני זוכר), והרבי ריי"צ ענה לו שישאל ר' זלמן, שהוא בקי וכו', אני כמעט בטוח שהרבי בעצמו סיפר לו זאת,

אפשר לספר הרבה על ר' זלמן, וכנ"ל הרבה נכתב כבר בכפר חב"ד, ובעזרת ה' בקרוב יצא ספר של סיפורים וכו', שסיפר ר' וואלף ושם יהיו כל הפרטים, כוונתי ההיתה להראות שר' זלמן היה חסיד גדול, וסבי שהיה מקורב לו, קיבל ממנו הרבה, עד שהחליט ללכת ללמוד בישיבת תו"ת אטוואצק, ששם שהה אז הרבי ריי"צ,

בתחילה לא היה קל להיכנס להישיבה, להישיבה היה שם טוב, ובאו שם הרבה בחורים (היו שם כמובן הרבה "ערענסטר אמתער חסידישע בחורים שקיבלו הרבה מר' יודל עבער (שלמד בלויבאווטש) ושאר ההנהלה כמו ר' בערל קורניצר ועוד, אבל לא כולם באו בשביל החסידות חב"ד, היו שם כאלו שבאו פשוט בשביל שהיו שם שיעורים מאוד טובים בנגלה), מפני שמפרנסה לא היה טוב בבית, נאלץ זקני לעבוד במפעל של בגדים דבר שהקשה עוד יותר את תהליך ההתקבלותו להישיבה, בתחילה בחנו אותו בגמרא וכו', ואמר לי שלא ידע כמו שרצו, אבל בסוף התקבל, ולמד ברצינות, עד שלא עבר הרבה זמן וההנהלה ביקשו ממנו שישגיח על חבורה של בחורים צעירים,

סיפר שבזמן המלחמה הרבי ריי"צ עזב אטוואצק, והוא עוד נשאר שם, נכנס לבית הרבי וראה שנשאר שם טלית גדול ישן, שהיה שייך לרבי, ובקבוק שמן זית, ולקח זה איתו, מהטלית גדול עשה לעצמו טלית קטן, שהיה לובש רק בפסח, ובדרך כשברח מהמלחמה, נכנס לאיזה אכסניא של יהודי, שגר סמוך לווילנא, וזה היה מקום מפגש, באמצע הבריחה, סיפר שאנשים לנו שם על הרצפה, כמו "סרדינים", המקום היה עמוס ממשפחות שהיו בורחים מהגרמנים, והיה זה באמצע חנוכה, והוא הוציא את השמן זית הנ"ל, להדליק מנורה, היה שם "א פולישע גוטע איד", וכשראה השמן זית טפסו בב' ידיו, התחיל פשוט לרקוד בכל גופו וצעק, "שמן זית – איי שמן זית", פשוט לא היה יכול להרגיע את עצמו מהתפעלות, שיש לו מה להדליק המנורה, שם בזמן הבריחה לא היה כלום, הלוואי שהיו חיים ובריאם,

אני זוכר איך זקני היה מספר זה, כאילו זה חי לנגד עיניו, איך היהודי הזה פשוט שמח בשמחת מצוה קשה לתאר ההרגשה

יש הרבה מאוד לספר על הבריחה וכו' אבל כנ"ל הכל יהיה בספר שיצא לאור

כשהגיע סוף סוף לקנדה בשנת התש"ב, כיון שהיגיע מאזור המלחמה לא נתנו לו ליכנס לאמריקא, רק אחרי שנתיים בשנת תש"ד, לכבוד חג הפסח הגיע סוף כל סוף להרבי ריי"צ, יום אחד בהיותו יושב ב770 נכנס ר' חיים ליברמאן ואומר לו שהרבי רוצה לראותו, הוא כמעט נתעלף, הוא לא היה מוכן ליחידות, הוא חשב שיכנס אחרי כמה ימים, ור' חיים אמר לו עוד פעם הרבי קורא אותך, הוא נכנס להרבי ובירך בשם ומלכות ברכת שהחיינו,, שזוכה סוף סוף לראות הרבי עוד פעם, אחרי המלחמה וכו' (הרבי בריכו לפני שברחו "דער אויבערשטר זאל געבן אז מיר זאלן זיך זען ,,, וזה לקח כמה שנים) הרבי הקשיב להברכה וענה אמן, ואמר שכתוב בברכת הנהנין שכשעונים אמן, זה כאילו עשינו הברכה בעצמינו,

הוא היה מוזמן להסדרים בשולחנו של הרבי ריי"צ סיפר שכשזה הגיע לסדר הקרעות הוא לא מצא מצות שלמים והתבייש "צו מאכן זיך היימיש ולזוז חבילת המצוות למצוא,, אז הרבי נשיא דורנו קם ובחר בשבילו מצוות) עוד סיפר שבאמצע הסדר הרגיש מאוד לא טוב בגלל היין והיה צריך לרדת להבית המדרש ולשכוב על א' הספסלים והרבי ריי"צ התעניין למעלה לדעת איך הוא מרגיש

סיפר שפעם היה אצל הרבי ריי"צ ביחידות ואולי זה היה בביקור הנ"ל ותעוניין מאוד שיש הרבה חסרונות ואינו שייך לכלום,, ורביי אמר לו נאר חסרונות אן קיין מעלות ודיבר איתו שאין להסתכל רק על הלא טוב ואמר לו שא"א לעבוד על הכל בבת אחת אלא קצת עם חב"ד קצת עם חג"ת וקצת עם נה"י

עוד סיפר שהרבי שאל אותו "וואס זאגט איר צו די אמריקנער תמימים (אז היו כבר תמימים שהגדלו והתחנכו באמריקא) והרבי רצה לשמוע מה הוא חושב אודותם ואמר הרבי "זיי זיינען אמת'ער תמימים איך מיין נישט תמימים ווי דער מיטלער רבי שרייבט אין,,, אבער זיי זיינען אינגעצען איברגעגעבן,, א ניגון א,,, האט איר (הכוונה שהתמימים האירופא יודעים ניגונים ופתגמים חסידים וכו') אבל התמימים מאמריקא הם מסורים ונחשבים לתמימים גמורים

המשך יבוא בעזרת ה'

משה כהן